פסק-דין בתיק תע"א 5766/06

רקע כללי

1.    השאלה שהובאה לפתחנו הינה - האם זכאי התובע לתשלום פיצויי פיטורים וחלף הודעה מוקדמת נוכח נסיבות סיום עבודתו, אם לאו -

בעוד שהתובע טוען כי הוא עזב את עבודתו בנסיבות המזכות בתשלום פיצויי פיטורים בשל "איומים" מצד מנהל הנתבעת והפרת הסכם העבודה, הרי שהנתבעת טוענת כי התובע נטש את עבודתו מיוזמתו ללא הצדקה וללא מתן הודעה מוקדמת.

2.    הנתבעת הפעילה בתקופה הרלבנטית לתביעה מוסך בעיר ראשון לציון. התובע, תושב ירושלים, הועסק אצל הנתבעת כצבע רכב מיום 1.6.01 ועד לסיום עבודתו ביום 3.2.05.

3.    תמצית הגרסה העובדתית שבפי התובע ביחס לנסיבות סיום יחסי העבודה פורטה בכתב התביעה, כדלקמן:

לגרסת התובע, סמוך למועד סיום עבודתו הוא פנה אל בעליה של הנתבעת מר דרור סנקביץ (להלן: "מר סנקביץ") בדרישה לשפור תנאי עבודתו וכי לאור פנייה זו הגיעו הצדדים להסכמה בדבר עריכת פוליסת ביטוח מנהלים. לדבריו, הנתבעת היתה אמורה לשאת בכל עלויות תשלום הפרמיה לחברת הביטוח לרבות הפרשות לתגמולים (חלק העובד).

לגרסת התובע, לאחר החתימה על המסמכים הנוגעים להסדרת הפוליסה ניסה מר סנקביץ להתחמק מביצוע ההסכם ולכן הוא [התובע] פנה בשנית אל מר סנקביץ בנוגע להפרת ההסכמה שבין הצדדים.

דא עקא, שלדברי התובע מר סנקביץ בתגובה החל לאיים עליו ואף אמר לו [לתובע] כי הוא [מר סנקביץ] "ידאג לעשות ממנו מחבל ויסבך אותו עם המשטרה באם ימשיך לעמוד על קיום ההסכם כי יש לו [למר סנקביץ] קשרים טובים עם המשטרה".

לדברי התובע, מאז ארוע זה החל לקנן בליבו חשש מפני מימוש האיום, אך הוא המשיך בעבודתו כרגיל, עד שבאחד הימים אמרה לו מזכירת הנתבעת הגב' סוזי דהן (להלן: "גב' דהן") כי "הוא [התובע] לא מסוגל להבין עד כמה מנהל הנתבעת יכול לסבך [אותו] " ולכן "הדבר הדליק [אצלו] נורת אזהרה [עד] שהחליט לפנות למשטרה בענין".

נוכח האמור עזב התובע את עבודתו בנתבעת ולאחר מכן וביום 5.2.05 אף הגיש תלונה למשטרה נגד מר סנקביץ בדבר איומים.

4.    במסגרת תצהירו מיום 5.2.10 חזר התובע על הדברים שטען בכתב התביעה, תוך שהוא מוסיף עליהם כי "בתקופה האחרונה ומאז החל ענין פוליסת הביטוח המנהלים [מר סנקביץ] איים עלי יותר מפעם אחת והדבר גרם לי להרגיש מאויים".

בנוסף העיד התובע כי בעת שמנהל הנתבעת מר סנקביץ שהה בחו"ל - משך תקופה של כחודש ימים - החלה הגב' דהן  "לדבר איתי לגבי הסתבכות שיכולה להיות לי עם מנהל הנתבעת, שכן דברים החילו רק איומים והפחדות וזאת בנוסף לעובדה שלא נערך לי ביטוח כפי שסוכם ואז החלטתי לעזוב את מקום העבודה שכן התחלתי לחשוש שיתפרו עבורי תיק פלילי ו/או בטחוני במשטרה" (ראה - סע' 10-13 לתצהיר התובע).

5.    גרסת הנתבעת כפי שפורטה בכתב ההגנה היתה, כדלקמן:

הנתבעת טענה כי התובע אכן ביקש שיפור בתנאי העסקתו במהלך חודש 12/04 וכי לאור בקשה אף הוסכם בין הצדדים על עריכת פוליסת ביטוח מנהלים על שם התובע בחברת הפניקס הישראלי החל מחודש 1/05, הסכמה שאף הוצאה אל הפועל.

הנתבעת הוסיפה והכחישה מכל וכל את טענות התובע בדבר "איומים" וכן טענה כי התובע החליט להפסיק את עבודתו מיוזמתו ללא מתן הודעה מוקדמת.

6.    הנתבעת תמכה גרסתה כאמור בעדויותיהם של מר סנקביץ ושל מזכירת הנתבעת הגב' סוזי דהן.

במסגרת תצהיריהם של שני עדים אלו נכתב, בין היתר, כי לאחר שהתובע עזב את עבודתו בנתבעת התקשרה אליו הגב' דהן על מנת לברר את הטעם לעזיבתו וכי היא [הגב' דהן] הקליטה שיחה זו עפ"י בקשת מר סנקביץ.

תמליל השיחה - שתוכנה ועצם עריכתה לא הוכחשו - צורף כראיה לתצהירה של גב' דהן.

הכרעה